החלטה בתיק ת"א 19664-02-14

בפניי בקשה דחופה לסעד זמני.

1. עניינה של הבקשה בחיוב המשיבות 2 ו - 3, או מי מהן, בהמצאת התחייבות לכיסוי עלות אישפוז המבקש 1 (להלן - המבקש) בבית חולים שניידר בפתח תקווה, בבית חולים אלזקאת בטולכרם, וכן בכל בית חולים אחר שמצבו של המבקש מחייב אשפוזו בו. המבקש הוא קטין, יליד שנת 2001, תושב מחנה טולכרם, אשר אין מחלוקת כי נפצע בתאונת דרכים. מן החומר שבפניי עולה לכאורה, כי המשיב 1, אזרח ישראל, נהג במכונית אשר פגעה בתובע. המכונית נושאת לוחית רישוי ישראלית. אין מחלוקת, כי למשיב 1 לא היה ביטוח בעת התאונה. התאונה התרחשה ביום 3.7.13.

2. על פי מהותה, הבקשה היא לסעד זמני, שעניינו מימון ביניים של אשפוזו של התובע, עד להכרעה בהליך העיקרי, שהוא תביעת פיצויים שהגיש המבקש (ת.א. 19664-02-14). בין אם ניתן לראות את הבקשה כבקשה לתשלום תכוף, בין אם ניתן לראותה כבקשה לצו עשה זמני, על המבקש להצביע על טענות ראויות לבירור, כלפי המשיבות, או מי מהן, המצדיקות היענות למבוקש (ראו, בהקשר זה, סעיף 5ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975; ראו גם תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984).

3. המחלוקת העיקרית בשלב זה נוגעת למקום התרחשותה של התאונה. אין מחלוקת, כי התאונה אירעה ממזרח לקו הירוק. עם זאת, לטענת המבקש, אירעה התאונה במחסום צבאי ישראלי, בו חל הדין הישראלי, ועל כן על המשיבה 2, היא קרנית, לחוב בגין התאונה הנ"ל. השאלה היא, האם לעניין זה קיימת, בשלב הנוכחי, טענות ראויות לבירור, המצדיקות מתן הסעד הזמני המבוקש כלפי המשיבה 2.

4. לשאלה זו יש להשיב בשלילה. המשיבה 2 הגישה תעודה, הערוכה על ידי ראש תחום תשתית באיו"ש (13.2.14), ממנה עולה כי על פי הנתונים שהועברו לעורך התעודה, מקום התאונה הינו בשטח C בתחום איו"ש, אשר אינו אתר צבאי או התיישבות ישראלית. אכן, אין חולק, כי הנתונים האמורים הועברו לעורך התעודה על ידי משיבה 2. עם זאת, תוקפם של הנתונים לא נסתר. אדרבא. הוצג בפניי דו"ח חוקר, אשר הפיק את הנתונים האמורים. הוצגו בפניי תמונות רבות שצילם החוקר בזירה, הן על פי מידע שקיבל מבוחן התנועה, הן במסגרת הצבעה שנערכה עם אביו של המבקש. החוקר, מר יצחק בכר, העיד בפניי. אף בוחן מטעם משטרת ישראל, מר עמי סבן, אשר חקר את אירוע התאונה, העיד בפניי. בחקירותיהם, על רקע תיק החקירה המשטרתי של האירוע, אשר אף הוא הוגש, לא התערער, ואף התחזק (ראו עדות הבוחן לעניין סימני הבלימה שמצא בזירה), הבסיס לנתונים עליהם מושתתת התעודה של ראש תחום תשתית. ממכלול הנתונים עולה, לכאורה, כי התאונה התרחשה במקום הנזכר בתעודת ראש תחום תשתיות באיו"ש, שהוא גשר, המרוחק כ - 300 מטרים מן המחסום של כוחות הביטחון של מדינת ישראל.

5. מאליו מובן, כי אין באמור לעיל משום קביעת ממצא סופי בנקודה האמורה. עניין זה מקומו להתברר ולהיות מוכרע במסגרת ההליך העיקרי, המופנה גם נגד קרנית. עם זאת, בשלב זה, משקלם המצטבר של הנתונים והראיות שבפניי מלמד, כי אין בפניי טענה ראויה לבירור כלפי קרנית, בעוצמה העשויה להצדיק מתן הסעד הזמני המבוקש כלפיה, בין על פי המבחנים הנקוטים לעניין תשלום תכוף, בין אלה הנקוטים לעניין בקשה לצו עשה זמני.

6. לא נעלם מעיניי, כי בדו"ח הבוחן המשטרתי צוין, כי אירוע התאונה התרחש כ - 100 מטרים מן המחסום. ברם, הבוחן העיד בפניי, כי אין מדובר בנתון שהוא פרי מדידה, כי אם תולדה של הערכה. זו אף זו, בתיק החקירה שהוצג בפניי ישנן אינדיקציות ממשיות כי התאונה התרחשה במקום מרוחק יותר, התואם את העולה מתעודת ראש תחום תשתית באיו"ש (ראו מסמך ג', 3.7.13; ראו סעיף 13 לדו"ח הבוחן המשטרתי; ראו הודעת כאלד אל - חאפי, שורה 12; ראו הודעת אחמד גראב, אביו של המבקש, שורות 12 - 13; הודעת מורד נאסר, שורה 4; הודעת תאיר עבד אל חי, הנהג, בשורה 10). במצב זה, אין ברישום האמור בדו"ח כדי לשנות באופן ממשי מן המסקנה אליה הגעתי, בדבר עוצמתה הלכאורית הבלתי מספקת של הטענה בדבר אחריות אפשרית של קרנית לפצות את המבקש.

7. לא נעלמה מעיניי גם הטענה, כי במקום עליו מצביעים הבוחן המשטרתי, והחוקר מטעם קרנית, לא היה יכול להתרחש אירוע התאונה באופן הנטען, היינו, כתולדה של התפרצות פתאומית של המבקש לתוך הכביש. ברם, מעיון בתמונות שהוצגו עולה כי נתוני השטח במקום מתיישבים היטב עם התיאור האמור. משכך, אין בידי לקבל טענה זו.

8. לא נעלם מעיניי כי אבי המבקש הגיש תצהיר, בו הוא מתייחס גם לנסיבות התאונה. ברם, האב לא התייצב ביום הדיון כדי להיחקר על תצהירו. משכך, אין מקום כי אתחשב באמור בתצהיר זה בשלב הנוכחי.

9. לעומת זאת, מן החומר עליו עמדתי עולה, כי קיימת טענה ממשית, ראויה לבירור, בדבר אחריותה של המשיבה 3 לפצות את המבקש בגין התאונה, הואיל וזו התרחשה, לכאורה, בשטחי הרשות הפלסטינית. אכן, לא הונחה בפניי תשתית מפורטת לעניין תוכנו של הדין הפלסטיני, אליו מפנה הבקשה (חוק הביטוח הפלסטיני (מס' 20) לשנת 2005). עם זאת, אין המשיבה 3 חולקת באופן ממשי על כך, שאם ייקבע כי התאונה התרחשה בשטחי הרשות הפלסטינית, כטענת משיבה 2, כי אז תהא חבה לפצות את המבקש. הדבר אף משתמע מתשובתה לפניית המבקש אליה (ראו נספח ד'2 לבקשה, 18.9.13).

10. לכך יש להוסיף כי מצבו הרפואי של המבקש קשה. הדבר עולה בבירור מן המסמכים שצורפו לבקשתו. עולה גם סיכון שלא ניתן יהיה להמשיך באשפוזו בלא תשלום (נספח ז'2 לבקשה, 29.1.14). עולה גם כי אין בידם של הוריו לממן את האשפוז, אשר עלותו גבוהה. בנסיבות אלה, יש בשלב זה הצדקה עניינית מלאה ליתן צו זמני כמבוקש כנגד המשיבה 3, המורה לה לתת בידיו של המבקש, תוך 7 ימים, התחייבות לכיסוי עלות האשפוז של המבקש בבית חולים שניידר בפתח תקווה, בבית חולים אלזקאת בטולכרם, וכן בכל בית חולים אחר שמצבו של המבקש מחייב את אשפוזו בו.

11. לא נעלמה מעיניי טענת המשיבה 3, בדבר פורום לא נאות. ברם, בשלב זה אין בטענה האמורה כדי לשנות מן המסקנה אליה הגעתי. הטענה לא הועלתה באופן מסודר, על הכתב. לא הונחה לה תשתית ממשית. משקלה הלכאורי בשלב זה מסופק, נוכח העובדה שהתביעה העיקרית מופנית גם כלפי הנהג ברכב הפוגע, אזרח ישראלי. אין מחלוקת של ממש כי לא ניתן יהיה לתבוע את הנהג באופן אפקטיבי בשטחי הרשות הפלסטינית. מכאן, כי קבלת גישתה של המשיבה 3 לפיה הפורום הישראלי אינו פורום נאות לבירור התביעה כלפיה עלולה להביא לפיצול בלתי רצוי בהתדיינות. על רקע קשיים אלה, הן במישור הדיוני, הן במישור המהותי,  אין בטענה, בשלב זה, משקל לכאורי מספק, העשוי להצדיק דחיית הבקשה שבפניי. יחד עם זאת אציין, כי איני קובע מסמרות לעניין זה, אשר גם דינו להתברר באופן ממצה במסגרת ההליך העיקרי.

12. סוף דבר, הבקשה מתקבלת, ככל שהדברים אמורים במשיבה 3, בהתאם למפורט בפסקה  10 הנ"ל. בה בעת, הבקשה נדחית, ככל שהדברים אמורים במשיבה 2. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ד, 25 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: